עיקר וטפל
לפעמים אנחנו מאבדות את המצפן שלנו,
מתרחקות מהלִבָּה
ושמות את הפוקוס על הטפל,
על מה שאינו מקדם,
על מה שמבלבל אותנו;
כי אנחנו מסתכלות החוצה ולא פנימה, אלינו,
אל מה שמלהיב אותנו.
אלו תמיד רגעים שאני בודקת עם עצמי – האם אני עסוקה בעיקר או בטפל?
במה שמקדם אותי או משמח אותי,
או במה שמוריד אותי ומפזר אותי לצדדים ומונע ממני להתקדם?
והכל עניין של כמה מהר אני שמה לב ומתקנת,
מחברת את עצמי ללִבָּה שלי,
למה שמדויק עבורי,
לחזון שמוביל אותי,
ואז משחררת את מה שמיותר או סתם מרעיש,
ונושמת עמוק.
איך אתן?
כמה מהר שמות לב?
ואיך אתן מתקנות וחוזרות ללִבָּה?
אשמח לשמוע וללמוד.