יש אנשים שנכנסו לי ללב כשהייתי ילדה.
ואני אוהבת אותם מאז, ובאותה עוצמה.
גם אם לא ראיתי אותם 10-20-30 שנה,
ברגע שאני נפגשת איתם,
לא משנה מה – הלב שלי עולה על גדותיו,
כי הילדה שבי פשוט אוהבת וקשורה אליהם, עוד מאז.
ואי אפשר לעמעם את האהבה הזו:
היא עצומה והיא עמוקה,והיא נוכחת שנים.
היא לא זקוקה לדבר – היא עוצמתית.
כשאני פוגשת אנשים שאני אוהבת עוד מאז הייתי ילדה,
כאלה שלמדו איתי בבי"ס יסודי, או באנגליה, או מהצבא –
זו התרגשות עצומה, ושמחה, והלב שלי מתרחב.
זה פשוט מה שזה – כל השנים.
מפעים אותי איך דבר לא מעמעם אותה, והשנים לא גורמות לה לדהות.
אותה האהבה מאז…
גם אצלכן?
