זרימה עם מה שמגיע: אז בהמשך לפוסט הקודם שלי על תובנות מחיי , שבו התעקשתי על מה שידעתי שאני רוצה. לפעמים קורה שאני לא יודעת מה אני רוצה ואז אני זורמת עם מה שמגיע.
כאשר חזרתי משהות בת 3 שנים בחו"ל והייתי צריכה להתגייס לצבא – לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בצבא. לא היה לי מושג. לא עברתי מיונים כלשהם או הכנה כלשהי. פשוט נחתתי בארץ בגיל 18.
הצבא בחר עבורי – מסלול ייעודי לקצינות תחזוקה. לא יודעת אם הייתי יוצאת לקצונה בצבא לו הייתי משרתת בשירות רגיל, וזה מסלול שדרש ממני מראש התחייבות לשרת חצי שנה נוספת בצבא, ופשוט הלכתי על זה. נתתי לצבא להוביל אותי, וזרמתי עם מה שהגיע, מתוך ידיעה ברורה שאין לי שמץ של מושג מה זה צבא, מה אני רוצה לעשות מה אני יכולה לעשות. לא היתה לי תמונה ברורה של השירות שלי. אז זרמתי.
ותקופת הצבא זכורה לי כתקופה טובה! מלמדת המון, מאתגרת וחיובית במלוא מובן המילה.
אז התובנה שלי מהחוייה הזו שלפעמים אם לא יודעים – זורמים עם מה שמגיע; ואם פתוחים לחוויה – היא עשויה להיות חיובית ומעצימה.
**התמונה היא מאזור מצפה רמון. לאחר תקופה ארוכה של קורסים הוצבתי בקציעות – סוף העולם שמאלה ממש!! אז הנוף בתמונה קצת מזכיר לי את האזור ואת התקופה.
