לפעמים לא צריך לתת פרשנות או תרגום.
אפשר פשוט לתת למילים להיות,
לרטוט,
להקשיב לתדר.
כשיורד גשם – אנחנו מכירים את הצליל, את התחושה, את הריח, המראה והטעם;
אנחנו אוהבים או לא אוהבים את הריח הזה או את הגשם – זה אינדיבידואלי,
אבל אנחנו ממש לא זקוקים לפרשנות לביטוי "ריח של גשם".
זה כמו שם קוד אוניברסלי שכולנו מכירים ומגיבים אליו.
כך גם כל ארוע בחיים – לא חייבים להגיב מיד, להבין מיד,
אפשר רגע להתבונן, לנשום, להביט מהצד על הסיטואציה,
בלי להביע דעה,
ואז פשוט להיות.